<h1>חדושי הרא"ה — ברכות</h1>
<h2>דף טו:</h2>
רבא אמר כדרב הושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. פי' דין תורה כל תבואה קודם שהוקבעה למעשר מותרת באכילת קבע לאדם וכ"ש לבהמה אבל מדרבנן אסרו אכילת קבע והתירו לו אכילת ארעי וכל אכילת בהמה חשבינן ארעי ומיהו אסור להערים להאכיל לה הכל ולהפקיעה אבל משהוקבעה למעשר נאסרה לכל אדם כשאר איסורין עד שיעשר ואף לבהמה אסור להאכיל ממנה משום גזל השבט ואיזו היא קביעותא למעשר גמר מלאכתה מירוח והינו מירוח לאחר שנתקנית התבואה מחליק פניה ברחת וזהו גמר מלאכתה ואם נקה אותה ולא עשה בה מירוח הוקבעה בראיית פני הבית, ואם הכניסה במוץ שלה לא חשיב ראיית פני הבית ראייה כיון דהויא במוץ מיהו אם עשה לה מירוח בפנים חייבת דמירוח קובע בכל מקום אבל אם נקה אותה בפנים בלא מירוח הרי נפטרה תבואה זו ושוב א"א לה לבוא לידי חיוב לעולם דאם מוציאה וחוזר ומכניסה אין בכך כלום לחייבה כיון שכבר היא בבית כשנתנקית והיא מותרת לגמרי אפי' לאכילת אדם בקבע כיון דלא אפשר לה לבוא לכלל חיוב והינו הערמה דרב הושעיא, והאי דנקט בהמתו ה"ה לכל אדם אלא דלצורך אדם מיגניא מילתא.
<h2>דף סו.</h2>
[ברכות ל"א ע"א] ת"ר אין עומדין להתפלל מתוך דין הלכה אלא מתוך דין הלכה פסוקה פי' כי היכי דלא ליטרד בצלותא. ה"ד הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דא"ר זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפי' רואות דם טפה כחרדל יושבת עליה שבעת ימים נקיים, פי' ד"ת שהאשה בתחלת ראייתה היא נדה (ונדה) ודינה שבין לא ראתה אלא יום אחד או שעה אחת או טפה דם כחרדל בין ששפעה דם כל שבעה אם פסקה מבעוד יום של שביעי טובלת ליל שמיני וטהורה לבעלה אחר שבעה אלו עד י"א ימים שבין נדה לנדה אם ראתה יום אחד שומרת יום אחר כנגדו ואם לא ראתה יום שני טובלת וטהורה ראתה אף יום שני שומרת אף יום שלישי ואם לא ראתה טובלת וטהורה וזאת נקראת זבה קטנה ששומרת יום כנגד יום ואם ראתה יום שלישי ג"כ והם עכשיו ג' ימים רצופים נקראת זבה גדולה וטעונה שבעה נקיים ודינין אלו בתוך י"א ימים אבל אחר י"א ימים על שבעת ימי נדתה חוזרת לדין נדה כמו שאמרנו וחוזרת חלילה, ובנות ישראל כדי שלא תהיינה טועות בין זמן נדה לזמן זיבה החמירו ע"ע לישב לעולם ז' נקיים ואין חומר שלשתן משום טפה כחרדל שאין הפרש בין טפה כחרדל לדם מרובה בכל שהן מגופן אלא חומר שלהן הוא ישיבת ז' נקיים שנהגו בו אפי' בזמן נדה כמו שפירשנו.
